היא כועסת!!!

ואולי היא צודקת.
הם באמת הרגיזו אותה.
לפני 4 חודשים היא שמעה שמחפשים סמנכ"לית כספים לארגון הזה. נקרא לו "דובדבן".
"דובדבן" היה יופי של ארגון, אתגר מקצועי שישדרג אותה ממש כמו שתיכננה, צוות מלא עם כל אנשי המקצוע הנכונים, תחום העיסוק של "דובדבן" היה שונה ממה שעסקה בו עד כה, אבל היא רצתה את השינוי הזה, רצתה להוסיף עוד עולמות תוכן למעגל התעסוקתי שלה.
הריאיון עם המנכ"ל לפני 4 חודשים היה בסדר גמור ואפילו טוב.
איך היא יודעת?
הוא ביקש מ – 2 חברי הנהלה נוספים לראיין אותה, להכיר אותה, להתרשם.
היא הגיעה לפגישות איתם, כולה ממוקדת ומדוייקת, עשתה את ההכנות הנידרשות, קראה היטב על "דובדבן", על ההישגים, על הקשיים, על מבנה הארגון וכל מה שהתפרסם בעיתונות הכלכלית בשנה האחרונה.

הראיונות לא היו קלים, היא נשאלה שאלות רבות ומספר פעמים, אפילו ומצאה עצמה שותקת וגם נבוכה בו בזמן.
להפתעתה אחרי 3 ימים ביקשו ממנה להגיע ולפגוש 2 מנהלים נוספים – "מהשטח".
שווב היא מתארגנת, מתכוננת ומגיעה.
הפעם רק מנהל אחד הגיע.
ואז הגיעה דממה. איש לא מתקשר אליה מ"דובדבן". איש לא חוזר אליה. דממה. אין תגובה חיובית ואין תגובה שלילית.
לפני שבוע פנה אלי המנכ"ל וסיפר לי על התפקיד שהוא מחפש כבר זמן רב – סמנכ"ל כספים.

החלטנו על תהליך העבודה, הגדרנו פרופיל, קבענו שלבי ביצוע ויצאנו לדרך.
היא, שנמצאת כבר בתהליכי חיפוש זה זמן, ראתה את המישרה שאליה היא התמודדה מעל דפי הפייסבוק של אחת הקבוצות.
כמה שהיא כעסה!!
לעצמה.

ואחר כך הרימה טלפון למנכ"ל ושאלה: "אתה לא מתבייש?" "אתה עשית לי תהליך שלם…ראיינת אותי בעצמך, לא חזרתם אלי עם שום סוג של תשובה ועכשו אני צריכה לראות את המישרה מפורסמת שוב? … ""מה נסגר איתכם?…"
המנכ"ל השיב בחלקי מישפטים "..את יודעת… זה לא בדיוק ככה… התפקיד הוקפא לכמה חודשים…. מצטער שלא חזרנו אלייך.." וכו'.
היא המשיכה לכעוס ולהגיד ש"זו לא צורה להתנהג למועמדים" "..ועוד מועמדים בכירים"…
המנכ"ל רצה לסיים את הדיאלוג המביך שנקלע אליו ואמר לה שיחזרו אליה.
הוא מיד התקשר אלי, כאחראית על התהליך (מלפני שבוע…) וביקש שאתן לו חוות דעת עליה כי היא התראינה אצלם – והדעות עליה היו חלוקות. היו מנהלים שאהבו את הדרך שלה והיו כאלה שמאד התנגדו.
הוא כמובן הסביר לי שהם עשו טעות ולא חזרו אליה בזמנו אך עכשיו צריך להסתכל קדימה והוא ישמח אם אזמין אותה לראיון ואתן לה הזדמנות שווה.
התקשרתי.

והיא כעסה – כמה שהיא כעסה!

היא רתחה עלי! מה פתאום עכשיו מזמנים אותה לעוד ראיון? מה קורה פה? מה זה הזלזול הזה? בזמן שלה? בתהליך? ועוד ועוד.
ניסיתי למקד אותה סביב ההזמנה לראיון כי התהליך נמצא בעיצומו והיא חלק ממנו ואשמח שתבוא להיפגש איתי.
הכעס המשיך לעבור ולגלוש דרך הטלפון. העוצמות היו גבוהות מאד.
כשערכנו סיכום של המועמדים לתפקיד ויצרנו Short List עם המנכ"ל וצוות הנהלה, היה ברור – היא את התפקיד הזה הפסידה במו ידיה.
אף מנכ"ל אינו רוצה לשורותיו מנהל שכועס כי משהו לא מסתדר פתאום… או בגין אי-הבנה…. או אולי היו תקלות… או אולי קרה משהו שלא התאים לו…. או בכלל היה משבר…. או אפילו לא עמדו בציפיות שלו…. או ייתכן ולא עמדו בהסכם כלשהוא ביניהם….

כשאתה בתהליך של מועמדות אתה נמצא בתוך מיתחם של "זכוכית מגדלת" – תבחר, תיבחן, תסנן ותמקד את כל התגובות שלך במהלך המסע הזה – כולן קשורות בסופו של דבר להחלטה האם תיכנס ל – Short List של המנכ"ל או לא.

כן, גם אם אתה מאד צודק.

מחשבות
מיכל גלבוע

בנג'י – עוד רבע שעה מגיעים

איך-איך-איך אוכלים את הקורונה הזו?לא יודעת.עוד מודל. עוד וובינר. עוד מאמר.ועוד לא התחלנו עם המחקרים…. רגע, עוד מעט זה יגיע, עובדים על זה. אז בינתיים

קיראו עוד »
מחשבות
מיכל גלבוע

זמן קורונה

זה הזמן שלנו? זה הזמן הטוב של המנהלים. זהו הזמן המייטבי של האופטימיים. זהו הזמן הנכון של היזמים. זהו זמן מצויין לאנשים יצירתיים. אבל, זהו

קיראו עוד »
מחשבות
מיכל גלבוע

גשם 🌧

היום הגשם שוטף את כל הארץ. גשם עם מלא כוונות. חורף אמיתי. ואז חשבתי על כל ה"גשם" בחיינו. לפעמים יש לנו 'גשם' של מטלות. 'גשם'

קיראו עוד »
קריירה
מיכל גלבוע

מתגעגעים!

צריך לעזוב תפקיד באופן שבו יתגעגעו אליך… ‏ ‏שר הביטחון, אביגדור ליברמן עזב את אחד התפקידים החשובים ביותר במדינה בשיטת 'מהיום למחר'. ‏די, אני עוזב! יותר דומה לילד במגרש

קיראו עוד »

השאר תגובה