מתגעגעים!

צריך לעזוב תפקיד באופן שבו יתגעגעו אליך…
 ‏
 ‏שר הביטחון, אביגדור ליברמן עזב את אחד התפקידים החשובים ביותר במדינה בשיטת 'מהיום למחר'.
 ‏די, אני עוזב!
 יותר דומה לילד במגרש המשחקים שמחליט לרדת מהקרוסלה. עכשיו ! 
כל רכז, מנהל צוות, נציג שירות, עוזר אדמיניסטרטיבי, מנהל, מלצר, מאבטח, סמנכ'ל, מנכ'ל צריכים לתת תקופה של הודעה מוקדמת … חודש.. חודשיים… שלושה.. 
ויש גם מנהלים ותפקידים בכירים ומרכזיים במיגזר העיסקי והפרטי, שמתבקשת הודעה מוקדמת של חצי שנה.
 
כן, ככה זה.
במקרה של סיום יחסי עבודה, גם המעסיק וגם העובד עצמו צריכים לכבד את תקופת ההודעה המוקדמת.
יש חפיפה לעשות, יש העברת משימות , השלמת פרוייקטים, חיפוש אחר מחליף מתאים ועוד. יש ארגונים שהעובד שעוזב אף שותף בתהליך מציאת העובד החדש. 
יש גם ארגונים שיודעים לפתח יחסי אמון בריאים וארוכי טווח, ואז העובד שעוזב יודע גם להמליץ על מועמד שיכול להתאים להחליף אותו. 
וכמובן, מנהלים עם יכולות גבוהות יודעים גם לפתח דור המשך ולא משאירים 'מגרש ריק' כשהם מחליטים שהגיע הזמן לאתגר הבא שלהם.
יש גם ארגונים או מנהלים שאתה רוצה כבר לברוח מהם… כן, יש כאלה. 
תהליך עזיבה או סיום העסקה אינו קל ותמיד נוכל למצוא בו שברירי אכזבה, ערימות כעס, גלי תסכול… של כל אחד מהצדדים, יחד עם זאת, אפשר לתת לשלב התחושות המתסכלות לעבור ולהיכנס לשלב של כבוד, מקצוענות, הכנת תיק חפיפה, תיעוד הפרוייקטים שהיית אחראי עליהם, סיוע בכל דבר שניתן על מנת לקדם את היחידה שלך, סגירת תהליכי עבודה ובקיצור – לעזוב בכבוד כשאתה משאיר חותם.
ועבור המחליף שלך, מומלץ להיות זמין בשבועות הראשונים, לתת מענה לשאלות, לסייע טלפונית ואפילו אם נדרש – גם להציע להיפגש.
זהו השם שלך. החותם שהשארת. המצוינות שצברת. המקצועיות שהיא חלק ממי שאתה.
גם הארגון החדש אליו אתה נכנס, יסתכל על הדרך בה אתה עוזב את מקום העבודה הקודם וילמד הרבה על האישיות שלך.
אז מהי המסקנה ? 
לעשות כל שאתה יכול ומסוגל, כדי שיתגעגעו אליך (גם אם אתה לא ממש רוצה….).
 
(כמובן שכל הניכתב מתייחס לנשים וגברים). 
 
קריירה
מיכל גלבוע

היא כועסת!!!

ואולי היא צודקת.הם באמת הרגיזו אותה.לפני 4 חודשים היא שמעה שמחפשים סמנכ"לית כספים לארגון הזה. נקרא לו "דובדבן"."דובדבן" היה יופי של ארגון, אתגר מקצועי שישדרג

קיראו עוד »
קריירה
מיכל גלבוע

השובל שבחדר…

היכולת להיכנס לראיון ולהחליט שלא משנה מה יקרה שם, לא משנה איך יתנהל הריאיון, לא משנה אם היתה כימיה, או לא, בין המראיין למרואיין –

קיראו עוד »

תגובה אחת

  1. עדנה דשבסקי ב- 17 בנובמבר 2018 בשעה 18:56

    כמה נכון, כמה אקטואלי ויפה כתוב. כך נהגתי כל חיי. בנתראה מראש, בתהליכי חפיפה , בהשארת סדר מופתי לבאים אחרי, ותמיד במצב שהכפיפים והממונים כולם נשארו להתגעגע . כך גם פרשתי.
    זו צידה לדרך חשובה וראוייה. מיכלי!

השאר תגובה