הבלוג שלי

ממש לא. בעשור של גילאי 20 עד 30 כל אחד מאיתנו בונה ומבסס את תחילת ההתחלות של הקריירה שלו שנפגוש אותה בגיל 35, 40, 50

איך-איך-איך אוכלים את הקורונה הזו?לא יודעת.עוד מודל. עוד וובינר. עוד מאמר.ועוד לא התחלנו עם המחקרים…. רגע, עוד מעט זה יגיע, עובדים על זה. אז בינתיים

זה הזמן שלנו? זה הזמן הטוב של המנהלים. זהו הזמן המייטבי של האופטימיים. זהו הזמן הנכון של היזמים. זהו זמן מצויין לאנשים יצירתיים. אבל, זהו

היום הגשם שוטף את כל הארץ. גשם עם מלא כוונות. חורף אמיתי. ואז חשבתי על כל ה"גשם" בחיינו. לפעמים יש לנו 'גשם' של מטלות. 'גשם'

צריך לעזוב תפקיד באופן שבו יתגעגעו אליך… ‏ ‏שר הביטחון, אביגדור ליברמן עזב את אחד התפקידים החשובים ביותר במדינה בשיטת 'מהיום למחר'. ‏די, אני עוזב! יותר דומה לילד במגרש

הם צעירים.הם מבוגרים.הם מדור ה – X Y Z והמילניום.הם אנשים שיודעים למקבל.כן, כך קוראים לזה. הם לא עייפים. לא נימרחים. מאד ממוקדים. מאד משימתיים. 

אי אפשר היה לפספס.כן ינאם/לא ינאם. כן ידליק משואה או לא… והכל חשוף ומתהפך כל בוקר מחדש.אבל לא הכל מתרחש בהר הרצל.בארגונים רבים ניתן לראות,

מחפשים כיוון חדש לקריירה, קודם כל תלכו למשחק כדורגל או לסיור גלריות… אם אתם נוהגים להגיע עם הרכב שלכם לעבודה – פעם אחת תיקחו רכבת

ואולי היא צודקת.הם באמת הרגיזו אותה.לפני 4 חודשים היא שמעה שמחפשים סמנכ"לית כספים לארגון הזה. נקרא לו "דובדבן"."דובדבן" היה יופי של ארגון, אתגר מקצועי שישדרג

אם אתם בני 25-35 או שיש לכם ילדים בגילאים האלה, אל תוותרו על המאמר שהתפרסם ב"גלובס" בשבוע שעבר. נירית כהן היטיבה לתאר את דור פתיתי

היכולת להיכנס לראיון ולהחליט שלא משנה מה יקרה שם, לא משנה איך יתנהל הריאיון, לא משנה אם היתה כימיה, או לא, בין המראיין למרואיין –

יש בו בקיץ תחושה של הפסקה. אולי כי כולנו היינו ילדים ובמשך 12 שנה התרגלנו לקבל, כן – ממש לקבל – חודשיים במתנה. וכך, גם